מאפייני ניצולי שואה החיים כיום בישראל
סקר הבריאות הלאומי נערך בשנת 2004/2003 ביוזמת משרד הבריאות ובוצע על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במסגרת סקר בריאות הנפש הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי.
הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל וכלל שאלות שאפשרו לזהות את ניצולי השואה. בסקר זה רואיינו 412 ניצולי שואה. בפרק זה יוצגו ממצאים ביחס לתחומים הבאים: המאפיינים הסוציו-דמוגרפים, מצבם הבריאותי, התפקודי והנפשי; דפוסי שימוש בשירותי בריאות; והיבטים חברתיים. המאפיינים של הניצולים יושוו לקבוצת השוואה.
רקע אישי של הניצולים
הסקר אפשר, כאמור, לזהות את ניצולי השואה מבין כלל אוכלוסיית הסקר, וכן לעמוד על הרקע שלהם בתקופת השואה. מתוך הסקר עולה כי בתקופת המלחמה 23% מהניצולים החיים כיום שהו במחנות (ריכוז, השמדה או מחנה עבודה). כחמישית, שהו במחבוא או בגטו, והיתר ( 57% ) עזבו את מקום מגוריהם בזמן או בתקופה שקדמו לכיבוש הנאצי. רוב אלה שעזבו את מקום מגוריהם לפני פרוץ המלחמה נמנים כיום על אוכלוסיית העולים מברית -המועצות לשעבר.
שני-שלישים מהניצולים היו צעירים עד גיל 18 עם סיום המלחמה (קצת מעל 40% בני 10 או פחות), והיתר היו בני 19 ומעלה. מבדיקת תקופת הילדות של הניצולים עולה כי עד גיל 16 כ-30% מהם חיו ללא אחד מהוריהם הביולוגיים, או שחיו ללא שניהם.
מאפיינים דמוגרפים של הניצולים
בלוח 8 מתוארים המאפיינים הדמוגרפיים של הניצולים ושל קבוצת ההשוואה. נכון לתקופת הסקר, כשני-שלישים מהניצולים הם בני 70 ומעלה (בהשוואה ל 50%- בקרב קבוצת ההשוואה p<0.001). חמישים ושמונה אחוזים מניצולי השואה הן נשים. כ 60%- מהניצולים נשואים וכ-30% אלמנים. ל -95% מהניצולים יש ילדים.
27% מהניצולים מתגוררים לבד ו-44% גרים עם בן-זוג. כל השאר חיים במשקי בית בעלי הרכב מגוון (למשל, עם בן-זוג וילדים). כ-40% מהניצולים הם בעלי השכלה של 13 שנות לימוד ויותר, 30% הם בעלי השכלה תיכונית של 10 עד 12 שנות לימוד.
מצבם הבריאותי של הניצולים
הסקר התמקד ברובו בבחינת מצבה הבריאותי והתפקודי של האוכלוסייה. בין היתר בחן הסקר את התפיסות של המרואיינים בדבר מצבם הבריאותי ושכיחות בעיות בריאות שונות במהלך החיים ובתקופה האחרונה.
-
תפיסת המצב הבריאותי המרואיינים התבקשו לדרג את מצבם הבריאותי (נפשי, גופני ובריאות כללית), ונשאלו האם חל שינוי במצבם הבריאותי ביחס לשנה שעברה. מלוח 9, בו מוצגים הממצאים בנושא זה, עולה כי בסך-הכל, לפי תפיסתם של 40% מהניצולים מצבם הבריאותי אינו טוב. בגילאי 80 ומעלה שיעור זה עולה לכדי מחצית. בהבחנה בין בריאות גופנית לנפשית, דיווחו כמחצית הניצולים כי בריאותם הגופנית אינה טובה וכרבע דיווחו כי בריאותם הנפשית אינה טובה. ביחס לשינוי במצב הבריאותי; %44 מהניצולים דיווחו כי חל שינוי לרעה בהשוואה לשנה קודמת.
-
שכיחותן של בעיות בריאות במהלך החיים בקרב ניצולי השואה במסגרת הסקר נשאלו המשיבים האם הם סבלו במהלך חייהם מבעיות בריאות שונות. כמו -כן הם נשאלו על מחלות כרוניות שאי-פעם אובחנו אצלם על-ידי רופא. בתרשים 5 מוצגות בעיות בריאות שכיחות אצל כלל הניצולים ובפילוח לפי קבוצות גיל (60-79 ו-80 ומעלה). מדיווחי הניצולים עולה כי הם סובלים בשכיחות גבוהה מבעיות הבריאות הבאות: יתר-לחץ- דם (%57), מחלות לב (%39), כאבי גב וצוואר כרוניים (%40) ודלקת מפרקים (%27). כצפוי, שכיחותן של בעיות הקשורות למערכת הקרדיווסקולארית עולה עם הגיל. למשל, כשליש מהניצולים גילאי 60 עד 79 סובלים ממחלת לב, ובקרב גילאי 80 ומעלה אחוז זה מגיע לכדי מחצית. ברוב תחומי הבריאות ניצולי השואה אינם שונים מקבוצת השוואה שאותרה מקרב אוכלוסיית סקר בריאות לאומי, למעט בדיווח על מחלת לב (39% לעומת 28%) , וקשיים להירדם (%36 לעומת 25%, p<0.01) השכיחים יותר בקרב ניצולי השואה. בעיות שינה מתועדות באופן עקבי גם בספרות המדעית העוסקת בהשלכות ארוכות הטווח של זוועות השואה (למשל, 1991, Rosen et al). ביחס למחלות שאובחנו על -ידי הרופא (כגון, מחלת לב, לחץ-דם גבוה, אסתמה וכו') סוכמו מספר המחלות שדווחו על-ידי הפרט. נמצא שכ-88% מהניצולים סובלים לפחות ממחלה כרונית אחת לעומת כ-%80 מקרב קבוצת ההשוואה (0.05p <)
-
בעיות בריאות שנמשכות 6 חודשים או יותר
המשיבים התבקשו לדווח על בעיות בריאות שנמשכות 6 חודשים או יותר. נמצא כי בעיות הבריאות השכיחות בקרב כלל הניצולים הן: בעיות באיברים הקשורים לתנועה (%34), בעיות במערכת הלב והנשימה (%30), בעיות בעיניים ובאוזניים (%27), ובעיות במערכת העיכול או המערכת ההורמונאלית(22%) . כצפוי, ברוב התחומים השכיחות של בעיות אלו עולה עם הגיל (לוח 10). הניצולים אינם שונים מקבוצת ההשוואה בדיווח על בעיות בריאות אלו.
רווחה נפשית והפרעות נפשיות במהלך החיים
להלן יובאו ממצאים בנושא הרווחה הנפשית של הניצולים, ושכיחותן של הפרעות נפשיות כפי שעולה מהסקר
-
מצוקה רגשית בקרב ניצולי שואה על פי הספרות המדעית העוסקת בטראומות השואה, ניצולי שואה סובלים ממצוקה רגשית (emotional distress) בשכיחות גבוהה יותר מקבוצות ההשוואה (לדוגמה, 2003, Wisel-Lev & Amir). בסקר בריאות לאומי נכלל שאלון בריאות כללית , (General Health Questionnaire) ,להלן GHQ, שמיועד לזהות סימפטומים של מצוקה רגשית. בגרסתו המקוצרת כולל השאלון סדרה של 12 פריטים המתייחסים לסימפטומים ב- 30 הימים האחרונים. בין היתר נכללים התחומים הבאים: הנאה מחיי היומיום, יכולת לפתור בעיות , ותחושות כלליות של דיכאון, לחץ וביטחון עצמי. הציון הסופי של כל פרט מתקבל על-ידי סיכום תשובותיו על פני 12 פריטי השאלון. הציון יכול לנוע בין 12 ל-48. ככל שהציון גבוה יותר , כך קיימת רמה גבוהה יותר של מצוקה רגשית. נמצא כי ממוצע ה-GHQ של כלל הניצולים היה 6.21. בנוסף, בחנו את שכיחות הניצולים שדיווחו על סימפטומים של מצוקה רגשית בהתאם להגדרה המקובלת בספרות העוסקת במחקרים על אוכלוסייה החיה בקהילה (למשל, 1998,Schene & Reijneveld). לפי הגדרה זו, פרטים שענו בשני פרטים לפחות כי יש להם בעיה בתחום סווגו כאנשים עם סימפטומים של מצוקה רגשית. כשני-שלישים מהניצולים סובלים מסימפטומים של מצוקה רגשית מסוימת. האחוז מגיע לכדי שלושה-רבעים בקרב ניצולים גילאי 80 ומעלה.
-
הפרעות נפשיות במהלך החיים הספרות העוסקת בהשלכות השואה על הפרעות נפשיות בגיל המאוחר התמקדה עד כה באוכלוסיות קליניות של ניצולים. סקר בריאות לאומי אִפשר, לראשונה, לחקור את שכיחותן של הפרעות נפשיות בקרב ניצולי שואה החיים בקהילה. במסגרת הסקר נשאלו המרואיינים על בעיות נפשיות שונות שחוו במהלך חייהם ובפרקי זמן מוגדרים , כגון התקפי זעם ואובדן שליטה ; תקופות ארוכות של עצבות או דיכאון ; התקפים שבמהלכם הרגישו קוצר נשימה, סחרחורת , בחילה ודפיקות לב חזקות, וכו'. באמצעות המדריך האבחנתי-סטטיסטי של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (DSM IV) ונקבעה לכל פרט דיאגנוזה (סובל או אינו סובל) ביחס לסוגים שונים של הפרעות חרדה - הפרעת דחק פוסט- טראומטית [PTSD], הפרעת חרדה מוכללת, אגרופוביה, והפרעות מצב רוח (הפרעת דיכאון מ'גורית ודיסטמיה). בשל האחוזים הנמוכים וטעויות הדגימה הגדולות ברוב האבחנות, מובאת כאן רשימה מצומצמת של אבחנות. מהסקר עולה כי כ-20% מהניצולים סבלו אי-פעם מהפרעה אחת או יותר של חרדה או דיכאון (%13 סבלו מסוגים שונים של הפרעות חרדה ו-%12 מסוגים שונים של הפרעות דיכאון). רק אחוז קטן מהניצולים (כ-2%) אובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט -טראומטית (PTSD) אם כי יש להתייחס לאומדן זה בעירבון מוגבל בשל טעות דגימה גבוהה למדי.
קשיים בתפקוד פיזי וקוגנטיבי ומוגבלות בניידות ובתנועה
סקר בריאות לאומי כלל סדרת שאלות בדבר קשיים בתפקוד יומיומי וקוגניטיבי, וקשיים בניידות בבית ומחוצה לו, שנגרמו כתוצאה מבעיות נפשיות או גופניות. המשיבים התבקשו לציין את רמת הקושי שחוו על פני סולם בן 5 דרגות, מ (1 -לא היה קושי כלל) ועד ( 5 קושי רב מאוד).
לצורכי הדוח הנוכחי דיווחנו על השיעורים של קושי מתון עד חמור ובחלוקה לשתי קבוצות גיל: 60-79 ו-80 ומעלה. השאלות התייחסו ברובן לחודש האחרון (לוח 11). קצת פחות מ-10% מהניצולים בני 60-79 מתקשים בפעולות של רחיצה ולבישה. שיעור דומה דיווחו על קושי להישאר לבד בבית. כצפוי, הקושי לבצע פעולות אלו עולה עם הגיל ובגילאי 80 ומעלה מגיע לכדי שליש.
ביחס לקשיים בניידות ובתנועה, כחמישית מהניצולים גילאי 60-79 מתקשים לעמוד הרבה זמן, וכרבע מתקשים ללכת מרחק גדול ; 13% מהניצולים בגילים אלה מתקשים לנוע בתוך הבית. כצפוי, שיעור המתקשים בתחומים אלו בגילים 80+ גבוה יותר ומגיע לכדי 40% ואף למעלה מכך. על מנת לעמוד על רמת מוגבלותם נשאלו המרואיינים האם הם נעזרים באדם אחר בעת ביצוע פעילויות אלו. עשרים ושישה אחוזים מניצולי השואה נזקקים לעזרת אדם אחר על מנת לנוע בתוך הבית ו-65% נזקקים לעזרה בניידות מחוץ לבית. ביחס לתפקוד קוגניטיבי נשאלו המשיבים על מידת הקושי שחוו בחודש האחרון בריכוז, בהבנה, בזיכרון ובלמידה . קצת פחות מ-10% מהניצולים דיווחו על קושי כלשהו בתפקוד הקוגניטיבי. מן הסקר עולה כי ניצולי השואה אינם שונים באופן משמעותי בתחומי תפקוד שנבדקו מקבוצת ההשוואה.
מצב חברתי
סקר בריאות לאומי כלל סדרת שאלות שאִפשרו לקבל תמונה כללית על היקף הרשת החברתית של הניצולים. הניצולים נשאלו לגבי תדירות הקשר עם בני משפחה וחברים, מידת שיתוף אחרים בבעיות או דאגות, ובדבר התחושה של הנִיצוֹל כי יש לו על מי לסמוך בעיתות משבר .
ביחס לתדירות הקשר עם בני משפחה וחברים עולה כי רוב הניצולים (כ-90%) נמצאים בקשר תדיר (מספר ימים בשבוע) עם בני משפחה שאינם גרים עמם; 70% נמצאים בקשר שבועי עם חברים. אחוז דומה נמצא הן בקרב ניצולים שחיים לבד והן בקרב ניצולים שחיים עם בן-זוג.
