רפלקציה - שחר ברדה
תפקידי בעבודה מההתחלה היה תפקיד הצלמת. זה תפקיד שכבר אחרי הסרטון הראשון שהפקנו – אהבתי, התחברתי אליו ובאופן כללי העבודה שלי עם המצלמה הייתה חלקה וזורמת. בהתחלה, כשחילקנו תפקידים, לא הייתה לי בעיה עם התפקיד, ציפיתי לעבודה לא מסובכת מדי וגם רציתי מאוד להתנסות בצילום. בסרטון הראשון באמת הייתי מרוצה מהתוצר הסופי בצורה יוצאת דופן. כל השוטים יצאו יפים, התנועות חלקות, היה כיף לצלם את הסרטון ולראות מה שיצא בסוף. בסרטון השני שהפקנו לא חשבתי שזה יהיה משהו שונה מהצילומים הקודמים. אבל יצאנו ליום צילומים שני בגלל הצורה שבה יצאו השוטים. הייתי נורא מאוכזבת מעצמי וידעתי שביום הצילומים השני אני אהיה חייבת לבצע את הצילומים בצורה הטובה ביותר. האווירה ביום הצילומים השני הייתה די לחוצה, החדר בו צילמנו היה קטן מדי בשביל שיכיל חצובה ופנסים ובכלל, היום הזה לא צלח במיוחד. יצאתי מאוד מבואסת והחלטנו בסוף לא לצלם שוב פעם, השחקן הראשי כבר היה חסר סבלנות, החלטנו להישאר עם מה שצילמנו ולהוציא את המיטב. אני חושבת שבאופן כללי, בסופו של דבר, אני די מרוצה מהעבודה עד עכשיו, גם כן מאוכזבת, אבל אני לוקחת את הטעויות מהצילומים לצילומים הבאים ולהפקות הבאות.
אף אחת מההפקות שלנו לא הייתה מורכבת במיוחד על גבול ה"לא ניתן לביצוע". תמיד דאגנו לשמור על רמה שבה נוכל לצלם ובצורה טובה ונוחה, וגם להקים הפקה שלא תהיה מסובכת מדי. היו הפקות שדרשו מאיתנו יותר, היו שדרשו מאיתנו פחות אבל באופן כללי, כל ההפקות שלנו היו לא מסובכות מדי, דברים שגם התחברנו אליהם והסכמנו עליהם כולנו.
אני חושבת שאחד הדברים שקצת פחות צלחנו בו היה נושא העמידה בזמנים. כבר מהצילומים הראשונים העורכת ביקשה שלצילומים הבאים לא נשאיר אותה עם זמן קצוב מאוד לעריכה. לצערי זה כן קרה ויחד עם כל שאר הלימודים שלנו, לקח לנו זמן להתגבש על רעיון שהוסכם על כולם, היו המן שינוים מרוב שהיו הרבה רעיונות, כל עניין התכנון וההפקה לקח המון זמן ולפעמים אפילו נדחה בכמה זמן, דבר שהוסיף לעיכוב. אני בטוחה ב200% שהייתי יכולה לתת מעצמי יותר, להשקיע קצת יותר בהפקה והמצב שלנו היה יותר טוב ורגוע. מעין המלצה לפעמים הבאות שאני יכולה לתת לעצמי היא לתת לכל חבר קבוצה תפקיד מסוים מעבר לתפקידים הכלליים – במאי, מפיק, עורך, צלם, אלא ממש לחלק משימות עם לוח זמנים וככה לכל אחד תהיה אחריות על מטלה קטנה לזמן מוקצב.
בעניין הטכני, התמודדתי עם המון קשיים. הכלת חברי הקבוצה יחד עם לחץ העבודה היה לי קושי, אחד המקומות שצילמתי בהם היה חדר קטן והיה לי מאוד קשה לצלם שוטים יפים עם מגבלת הגודל בחדר כשהיו שם מוצבים גם פנסים, שולחן וכיסאות, העמידה בזמנים ושילוב הפקת הסרטון יחד עם שאר המטלות הכלליות האישיות שיש לי לבצע היה קשה לסנכרון. מה שלמדתי מכל זה הוא שלפעמים, גם אם אני רק צלמת והתכנון הוא לא באופן מוחלט בידיים לי, אני יכולה להרים את הכפפה ולקחת את המושכות אם אני רואה לנכון דרך אחרת בה היה ניתן להפיק את המירב.
נושא עבודת הצוות הוא נושא מורכב. נאי יכולה להגיד על עצמי שאני מסוג האנשים שעובדים טוב יותר, בדרך כלל, לבד. בקבוצה אני מרגישה שאני מתפזרת, אני מרגישה שאם אני לא לוקחת את הכול לידיים שלי אני לא מצליחה להוציא מעצמי את המיטב. עם חברי הקבוצה הנוכחית שלי כן הצלחתי לתפקד טוב בהתחלה, בסוף הייתה התפזרות קלה של כולם אז המצב קצת התדרדר, אבל אני חושבת שעבודתי עם הצוות הנוכחי שלי הייתה טובה ויעילה, כמובן שהייתה יכולה להיות יעילה יותר.
חברי הצוות שלי גם עבדו טוב איתי, הצלחנו להפיק מספר סרטונים ביחד בלי ריבים רציניים. אני חושבת שבסך הכול הייתה כימיה טובה בין כולנו. כל חבר צוות מילא את תפקידו, עזרנו אחד לשני וכך הצלחנו להגיע לתוצרים סופיים.
מחברי הצוות שלי אני די מרוצה, כולם היו יכולים להוציא מעצמם יותר אבל באמת אני חושבת שכולם בצוות נתנו מעצמם והשקיעו. עליי אני יכולה להגיד במלוא הכנות שאני קצת מאוכזבת. בסרטון הראשון שהפקנו הייתי מאוד מרוצה מעצמי בעיקר בגלל שזו הייתה העבודה הראשונה הרצינית שלי עם מצלמה. עכשיו אני יכולה להגיד שאני די מאוכזבת מעצמי, ההשקעה שלי הייתה יכולה להיות טובה יותר, הזמן שהקצבתי לעבודה היה יכול להיות ארוך יותר ובכללי הייתי יכולה לתרום הרבה יותר.
אני לא מאוכזבת מהמוצר המוגמר, אני די אוהבת איך שיצא ומה שיצא. כן, הידיעה שהיה יכול לצאת תוצר טוב יותר מהדהדת בי, אבל אני יכולה להגיד שאני מרוצה מהתוצר הסופי, אני חושבת שהצלחנו, אפילו אם קצת, לגעת ברגש ולהגיע למטרות שהצבנו לעצמנו.