רפלקציה - עומרי נצר
אני לקחתי על עצמי את תפקיד הבמאי בסרט. התלבטתי בינו לבין תפקיד העורך ביחד עם שחף ולבסוף החלטנו ששחף תהיה העורכת ואני הבמאי. אני שמח שלקחתי על עצמי תפקיד זה, מפני שהוא אפשר לי להיות מעורב בכל בתהליך של יצירת הסרט- ימי הצילום וגם העריכה. בתור הבמאי הייתי גם זה שתמיד היה צריך לדחוף את הקבוצה קדימה, לדרבן אותם ולפעמים גם להחליט על משימות בשבילם. אני מרגיש שבעבודה לקחתי על עצמי יותר מתפקיד של במאי- בסרט הראשון עזרתי לארגן את הקשר עם חוה הניצולה, דיברתי עם אורנה ועם נאוה מפרויקט מחוברים, גם הייתי אחראי שכולם יעשו את המשימות שלהם ואפילו צילמתי פעם אחת. הייתי גם אחראי על הקשר עם זאב וליאל השחקנים בפרסומת החברתית. בנוסף, הייתי אחראי גם על הקשר עם לירון אביאל בסרט האחרון. למעשה שימשתי סוג של מנהל או אחראי.
ההפקה של סרט שמצולמים בו ניצולי שואה היא מורכבת, מפני שאנשים מבוגרים לעיתים מתקשים בתנועה או שניצולי שואה מתקשים לספר על עברם. בהתחלה יותר "שיחררתי" ואפשרתי לשאר חברי הקבוצה לקבוע צילומים עם חיים אהרון, אך בדיעבד התברר שאלו היו צילומים מיותרים (התועלת שלהם- לראיון בעבודה באזרחות) ובגלל זה החלפנו את חיים- והחלטתי לקחת פיקוד ומאז ארגנתי חלק גדול מהצילומים. היה מאוד לא פשוט לקבוע ימי צילום בין ארבעתנו, לכל אחד יש עיסוקים, לפעמים הייתי זה שהשקיע הכי הרבה והרגשתי שכל הנטל מוטל עליי ושזה לא הוגן. לכל אחד היה סדר עדיפויות שונה ולפעמים אחד פגע בשני. בהפקה יש גם הרבה צדדים טכניים ולוגיסטיים כמו ציוד צילום, מקום צילום, עזרים, בגדים ונדרשה מחשבה שלי כדי להתאים אותם לסרטים.
היה קשה לעמוד בלחץ הזמן, ביחד עם כל הבגרויות, המיונים והעניינים הנוספים, כדי להתגבר נאלצתי לעשות ויתורים כמו שונים. דרבנתי את חברי הקבוצה להתקדם ואמרתי להם שהזמן קצר. ניתן לעמוד בלחץ הזמן באמצעות "דדליינים” קטנים, כל פעם שלב, בזמן מסוים. גם כאשר היו לי דדליינים שהצבתי לעצמי או הגשות למורה, עמדתי בזמנים והייתי יעיל בעבודה.
ההתמודדות המשמעותית בקדם- ההפקה בתחום התפקיד שלי הייתה להשיג את האנשים המתאימים לסרט, לחשוב על תסריט טוב ולמצוא את העזרים והמקומות המתאימים לכך.
בנושא הטכני למדתי שחשוב מאוד לעשות תחקיר לפני הצילום – לדעת מיהו הבנאדם, מה הוא מוכן להגיד ומה לא. בנוסף, למדתי איך להשתמש בנקמייק, על בומים שונים, וגם תרגלתי את מיומנויות הצילום ביום שבו יצאתי לצלם לבד את חוה, שיראל ושקד. הקבוצה שלנו נתקלה פעמים רבות בבעיות טכניות, אך בדרך כלל הצלחנו לפתור אותם על ידי תוכנית נוספת שהכנו מראש. אני חושב שלמדתי הרבה מהסרטים בתחום הטכני, איך צריך לפעול כשיש בעיות טכניות ומה סדר הפעולות הנכון בצילומים.
אני חושב שעבודת הצוות בקבוצה השתפרה לאורך הפרויקט, בהתחלה הרגשתי שאני זה שלוקח על עצמו הכי הרבה, בלי תמורה מהשאר. הרגשתי שלאחרים פחות אכפת והם מעדיפים שאני אעשה לי הכל וזה לא היה לי נעים. אני בדרך כלל לוקח תפקיד גדול בצוות ומנהיג את השאר. בהמשך הרגשתי שיתוף פעולה גדול יותר והירתמות למטרה. אני יודע שלצוות שלי היו כוונות טובות, אך לעיתים היו כשלים בהפקה- בצילום ובסאונד וגם בחלק הלוגיסטי והארגוני. התגברנו על זה על ידי תרגול ומספר ימי צילום.
שמחתי לעבוד עם הצוות שלי מכיוון שהצוות שלי הקשיב לי ולרעיונות שלי, והיה חדור למטרה. שחר הייתה צלמת טובה בפרויקטים, למעט בעיות טכניות. לירון ידע לתפעל טוב בעיות טכניות ושחף הייתה עורכת מעולה שידעה איך להציג טוב גם חומרים שהיו לא כל כך טובים.
אני מרוצה מעצמי ומהתוצרים שיצאו, אני חושב שהם מראים באופן יפה מאוד את פרויקט מחוברים. אני חושב שכל הצוות השקיע הרבה אנרגיה בהפקת הסרטים ובעריכתם, ושהמטרה הסופית שהיא ליצור סרטים שיהיו פרסומות ויסבירו את פרויקט מחוברים- הושגה.
באופן כללי, הביקורת שלי היא על ההתנהלות הקבוצתית הלוקה בחסר- הייתי צריך "לנדנד" לחלק מחברי הקבוצה כדי שיעשו משהו, תמיד להיות זה שפעיל כל הזמן ולחלק הוראות. אני בסך הכל מרוצה מהתוצרים, בעיקר יש לי ביקורת על בעיות טכניות שקרו בצילומים ושאם הן לא היו קורות החומרים היו נראים טוב יותר.
אם הייתי מתחיל שוב את הסרט, הייתי עושה תחקיר דמויות טוב יותר, שם לב לזמן ולא דוחה דברים. הייתי מנסה לא לעשות טעויות טכניות ולקחת שחקנים עם שיתוף פעולה מלא, שלא לחוצים בזמן.
אני מרוצה מהתוצרים המוגמרים, אני חושב שהם משקפים עבודה מושקעת, הן ברמת התוכן והן ברמה האסתטית.
כצידה לדרך אני לוקח עם עצמי את שיתוף הפעולה המדהים של חוה, היא אישה מדהימה והיה מאוד מרגש לשמוע את הסיפור שלה. הייתי לוקח גם את המיומנות שלמדתי- גם אם לא כולם משקיעים, ללמוד להתגבר על זה על מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר.
טיפים שיש לי ליוצרים בעתיד הם לעשות תיאום ציפיות לפני העבודה, לעשות תחקיר דמות טוב ולשים לב לזמן. מהמטלה למדתי גם לא להיות "פראייר" ושזה לא בסדר לעשות כל הזמן במקום אחרים, אך לפעמים אין ברירה וצריך לעשות ככה. נהניתי לעזור לשחף לערוך והרגשתי שהיא חלק פעיל מהסרט.
בסך הכל למדתי הרבה מאוד על ניצולי שואה בפרויקט, זהו תהליך שבו הבנתי מיהם האנשים שניצלו מהמלחמה הנוראה ההיא, ואני מרגיש שזה כבוד גדול לעסוק בנושא, לשמוע סיפורים ועדויות ממקור ראשון, דבר אשר לא יהיה קיים בדורות הבאים כאשר ילכו ניצולי השואה לעולם. אני מרגיש שזו סוג של מצווה לשמוע את סיפורם על מנת להעביר אותו הלאה.